תכנים בבטומי

מתי הוקמה בטומי?

בטומי הוקמה לראשונה בידי פומפיוס על חורבות הקולוניה היוונית העתיקה בטיס (בַּתיס) או בטוס (בַּתוּס), ששמה שאוב מהביטוי היווני "בטוס לימן" או "בטיס לימין" ("נמל עמוק"). בימי הדריאנוס קיסר היא בוצרה וחוזקה. במאה השישית היא סופחה לאימפריה הביזנטית ונקראה בשם ואטי (Vati). נמל בטומי שימש כחוליית קישור עיקרית בין הקווקז לבין שאר חלקי הקיסרות. היא נודעה עד המאה ה-11 בביצוריה החזקים. היא הייתה חלק מהממלכה הגאורגית כבר מימי הביניים. על פי תאוריו של אמברסיו קונטריני מסביב למצודת בטומי הייתה התיישבות בעלת אופי כפרי שנחשב כחלק מבטומי.

המאה השלוש עשרה ועד לתחילת המאה הארבע עשרה הייתה חלק מנסיכות אודישי. במאה ה-15 (למעשה בשנת 1483) התפרקה הממלכה הגאורגית המאוחדת לנסיכויות, ובטומי נכללה בתחום נסיכות גוריה. בשנת 1547 נכבשה העיר על ידי העות'מאנים. רוסטום גוריאלי (როსტომ გურიელი) כבש אותה בחזרה, בשנת 1564, ובשנת 1609 חיסל ממיה גוריאלי (მამია გურიელი) את חיל המצב העות'מאני ששהה בבטומי. כתוצאה מכך תקפו העות'מאנים את בטומי. וכבשו אותה. בתקופת השלטון העות'מאני השתייכה לסנג'ק העות'מאני, לאזיסטן. מאה ה-18 תחת וחושטי בטונישווילי הייתה בטומי עיר במעמד נמוך. רוסיה כבשה את העיר במהלך מלחמת רוסיה-טורקיה של 1878-1877, ובשנת 1878 סופחה העיר לרוסיה רשמית כחלק מהסכם סן סטפנו (הסכם בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה העות'מאנית מה-23 במרץ של אותה שנה). במהלך השנים הראשונות לסיפוח שימשה בטומי כנמל חופשי (כמו נמל אילת), והייתה לאחת היצואניות הגדולות בעולם של צמר, כותנה, עץ. לאחר שנת 1883, הפכה בטומי למרכז תעבורת מכליות נפט.

נמל בטומי בסוף המאה התשע עשרה

בשנת 1899 גורש יוסיף סטלין מן הסמינר לכמורה, לאחר שלא התייצב למבחן, והחל בפעילות מחתרתית קומוניסטית בבטומי. סמוך לחג המולד של שנת 1899 הוא התקבל לעבודה בשירות המטאורולוגי, אך הצליח להחזיק במקום עבודתו רק שלושה חודשים. זו הייתה העבודה היחידה שביצע סטלין אי פעם מחוץ למשרד. במהלך שנת 1901, 16 שנה לפני מהפכת אוקטובר, ארגן הפגנות לטובת הבולשביקים. תקופת חייו זו של סטלין הונצחה במחזה שכתב מיכאיל בולגקוב, בשנת 1938, בשם "בטום" ("Батум")[3].

ב-3 במרץ 1918 נחתם חוזה ברסט-ליטובסק, חוזה שלום בין רוסיה לגרמניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בולגריה והאימפריה העות'מאנית (בין כל מעצמות המרכז). רוסיה יצאה ממלחמת העולם הראשונה מושפלת ומובסת. היא נאלצה לוותר על פינלנד, אוקראינה, בלארוס, פולין והמדינות הבלטיות וכן למסור לאימפריה העות'מאנית את כל השטחים שכבשה ממנה בהמלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), ובייחוד על ארדהאן, קארס ובטומי.

באפריל 1918, נכנסו כוחות עות'מאניים בחזרה לבטומי, אבל הסכם פותי, הסכם זמני בין האימפריה הגרמנית והרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, שבו קיבלה גאורגיה הגנה והכרה מגרמניה, העביר את השליטה לידיים גאורגיות. ההסכם נחתם ב-28 במאי 1918, במטרה למנוע מהאימפריה העות'מאנית - שהמשיכה במערכה צבאית נחושה כנגד הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז - לכבוש אותה. ההסכם איפשר לגרמניה קשר לשדות הנפט של באקו בים הכספי ומסילת הברזל המשותפת, וצינור הנפט המקשר בין בטומי לבין הים הכספי. תבוסתה הצבאית של גרמניה בנובמבר 1918 הביאה לשיתוף פעולה חדש בין הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה לבין בריטניה. וכך, בדצמבר של אותה שנה נכנסו כוחות בריטיים לאזור והקימו את הרפובליקה של בטומי. הבריטים עזבו רק ביולי 1920, והשליטה על העיר עברה לרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה. פלישת הצבא האדום לגאורגיה בפברואר-מרץ 1921, הביאה לכך שב-23 באוקטובר 1921 חתמו נציגי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה על הסכם קארס, הסכם ידידות בין הטורקים לרוסיה הבולשביקית, ולפיו נמסרה אג'ריה והעיר בטומי לרוסים תוך הסכמה כי יהיו לאזור אוטונומי לתועלתם של תושביה המוסלמים, ואילו נפות ארטווין, קארס ואדיר נמסרו לטורקים.

עם נפילת ברית המועצות מונה אסלן אבשידזה לראש המועצה השלטת של אג'ריה, מועצה שהחזיקה מעמד בשנות ה-90 המתוחות. בעוד מחוזות אחרים, כמו אבחזיה, ניסו להתנתק מגאורגיה, אג'ריה נותרה חלק אינטגרלי מהרפובליקה של גאורגיה. למרות זאת, כתוצאה ישירה מהמצב הביטחוני הנפיץ, הצליחה אבחזיה לנצל את חולשתו של השלטון המרכזי, ולשלוט בשטחה כפיאודום אישי. במאי 2004 נמלט אבשידזה לרוסיה בעקבות הפגנות מסיביות שהתלהטו במהפכת הוורדים בטביליסי.